בשנת 2017 הכתיר מגזין 'פורבס' את המטבעות הדיגיטליים בתור המהפכה הפיננסית הגדולה ביותר של העשורים האחרונים. ואמנם, נראה כי המטבע הדיגיטלי משנה לגמרי את הדרך שבה הכסף שלנו מנוהל. עד היום, הכסף בכל העולם נשלט על ידי הבנקים וחברות האשראי, וכאשר מעל כל המערכת הפיננסית המדינתית עומד בנק מרכזי. המטבע הדיגיטלי שואף לייתר את הגופים הממשלתיים והריכוזיים, ולייצר סוג חדש של כלכלה נטולת מתווכים – מערכת מבוזרת הפתוחה לכלל הציבור. החדשנות של המטבע הדיגיטלי טמונה בעובדה שלראשונה בהיסטוריה אנשים יכולים לאגור נכסים באופן וירטואלי, על גבי הרשת. יתרה מכך, אנשים יכולים ליצור בעצמם מטבעות דיגיטליים (אם הם עומדים בשורה של תנאים, כמובן) באמצעות פעילות "כרייה" (Mining). כרייה ממוחשבת, דיגיטלית.

התפתחות חשובה בהקשר זה נרשמה בתחילת החודש (מרץ 2022) כאשר הנשיא ביידן חתם על צו נשיאותי המורה לסוכנויות הממשל הפדרלי לבדוק את הסיכונים האפשריים שמציב שוק הקריפטו בפני הצרכנים לאור העליה החדה בפופולריות והשימוש במטבעות הקריפטו. המטרה היא להגדיר סיכונים אך גם את הדרכים לנהל ולהתמודד עימם ולהציע כלים לקיומו של שוק המטבעות הדיגטליים. הנשיא הורה לסוכנויות הפדרליות להכין דו"ח עם ממצאים והמלצות בתוך מספר חודשים.

הבית הלבן ציין בהודעתו כי נכסים דיגיטליים, בתוכם מטבעות קריפטו, נמצאים בצמיחה משמעותית בשנים האחרונות ונתח השוק של נכסים אלו עבר את רף 3 טריליון הדולר. לפי הערכה עד היום השקיעו, השתמשו או סחרו בקריפטו כ-40 מיליון איש בארה"ב. ואכן, מעל 100 מדינות ברחבי העולם בוחנות או כבר השיקו פיילוט של מטבע דיגיטלי של הבנק המרכזי.

מאחר ולרוב האנשים שאני מכיר (כולל אני, עד לאחרונה) המושגים ביטקוין, קריפטו ובלוקציין נשמעים כמו סינית עתיקה, אולי כדאי להסביר בכמה מילים על מה מדובר.

מטבע דיגיטלי הוא אמצעי חליפין שנוצר ומתנהל כולו באופן וירטואלי. אין מטבע פיזי, לא במטבעות ולא בשטרות. למטבעות הדיגיטליים אין בנק מרכזי המנפיק אותם, אלא הם עובדים לפי פרוטוקולים (סוג של הסכמים או כללים) המסדירים את פעולתם. זה היתרון שלהם – הביזור והעדר שליטה מרכזית של המדינה/הממשל, אך שם טמון גם הסיכון: העדר יד מכוונת ומשטר מרכזי, שגם יבטיחו שמדובר בעסקה בטוחה.

כל עסקה במטבע דיגיטלי מעובדת ונשמרת ברשומה מבוזרת ברשת, כלומר – אין גורם אחד ששולט ברשומה. עיבוד העסקאות נעשה בצורה של שרשראות "בלוקים", ומכאן שמה של הרשומה – בלוקצ'יין (Blockchain).

המטבע הדיגיטלי הראשון, הביטקוין, נוצר לראשונה עוד בשנת 2008, ומטרתו הראשונית הייתה ליצור אמצעי תשלום חליפי למטבעות המקובלים, כדרך לנהל באופן שונה את כספו של הציבור. הביטקוין, המוכר מבין המטבעות הדיגיטליים מהווה כיום כ-40% משווי השוק של המטבעות הדיגיטליים.

השם ביטקוין הפך למילה נרדפת למטבע דיגיטלי, אך נכון להיום קיימים כמה אלפי סוגים של מטבעות דיגיטליים. למעשה, יש שלושה סוגים עיקריים של מטבעות דיגיטליים: הראשון – מטבעות תשלום כמו הביטקוין או את'ריום, שהם מטבע-חליפין כמו הדולר או האירו; השני – אסימונים דיגיטליים (Utility Tokens) שמונפקים על ידי נותני שירותים (למשל, משחקי מחשב) המאפשרים לקבל שירותים באמצעות האסימונים; השלישי – אסימוני ני"ע (Security Tokens), שמייצגים זכות פיננסית על נכסים כמו ניירות ערך או נדל"ן.

עדות טובה להתחזקות מעמד תעשיית המטבעות הדיגיטליים (המכונה לעיתים גם – קריפטו) היא העובדה שבכירי ממשל רבים בארה"ב "עברו צד" ומועסקים או מייעצים כיום לחברות הקריפטו. חברות אלו, שצברו הון רב, גם שכרו את שירותי לוביסטים חזקים, בניסיון להשפיע ולעצב את תהליך החקיקה וההסדרה של התחום הפרוץ.  

מסתבר שגם המלחמה באוקראינה בחודש האחרון נתנה דחיפה מפתיעה לתחום. ממשלת אוקראינה יצאה בקריאה לתרום לה במטבעות דיגיטליים והיא אכן הצליחה לגייס במהירות כ- 60 מיליון דולר במטבעות דיגיטליים (בעיקר- ביטקוין ואת'ריום). יתרונות מטבעות אלו בולטים במיוחד בשל החרם של ארה"ב ומדינות נאט"ו, שהגבילו מאוד את מערכת הבנקאות העולמית. השימוש בקריפטו איפשר לאוקראינה לגייס את התרומות בצורה מהירה, בלי צורך במתווכים כגון – הבנקים, חברות האשראי או ארגוני סיוע.

ומה קורה בישראל ?

גישת בנק ישראל והבנקים המסחריים כלפי המטבעות הדיגיטליים עברה שינוי משמעותי. בתחילה ועד לפני כשנתיים לערך, התאפיינה גישתם בחשדנות רבה. הדעה  הרווחת היתה שמדובר בעיר מקלט לעבריינים ולתעשיית ההימורים. ואולם, עם עליית הפופולריות של המטבעות הדיגיטליים, הבינו הרגולטורים והבנקים כי מדובר בעולם חדש. כי זה העתיד. ההבנה כיום היא שהמטבעות הדיגיטליים הולכים להיות חלק מסל הכלים של המשקיע והצרכן הפיננסי. 

החשש העיקרי הטמון במטבעות הדיגיטליים הוא השימוש שלהם להלבנת הון או למימון פעילות עבריינית או מימון טרור. זו הסיבה העיקרית לחשדנות הרבה כלפי התחום.

עד לאחרונה סירבו הבנקים בישראל לבצע סליקה של עסקות במטבעות דיגיטליים ואף לא אפשרו משיכה, הפקדה או העברה של כספים שמקורם בעסקאות אלו, מחשש שמקור הכספים בפעילות עבריינית.

מנגד, נשמעת הטענה כלפי הבנקים כי החשש מהלבנת ההון אינו אלא תירוץ שנועד לאפשר להם למנוע כניסת מתחרים לעולם הפיננסי.

בשנה האחרונה נדמה שגם הבנקים בישראל מבינים שהם לא יכולים להישאר עוד מאחור, ועליהם לאפשר, בתנאים מסוימים, את פעילות המטבעות הדיגיטליים.

ביטוי להכרה הממוסדת בישראל במטבעות הדיגיטליים הוא התקנת התיקון לצו איסור הלבנת הון ומימון טרור בחודש נובמבר 2021 שמחיל את הוראותיו גם על נותני שירות במטבעות הדיגיטליים. אמנם זהו ביטוי לחשש המוצהר מהלבנת הון ומכך שהכספים ישמשו למימון טרור באמצעות מטבעות אלו. אך מנגד, זוהי הסדרה ראשונה וחשובה של המסחר במטבעות הדיגיטליים בתנאים מסוימים, כגון – דיווח על העסקאות תוך זיהוי הלקוח, זיהוי הגורם המבצע את העסקה, קבלת מידע על מקור הכספים ועוד.

בנוסף, בסוף דצמבר 2021 הורה בנק ישראל לבנקים המסחריים שלא לסרב באופן גורף לביצוע עסקאות של נותני שירותים במטבעות הדיגיטליים שהינם בעלי רישיון. כלומר, מותר לבנקים לסרב לבצע עסקאות במטבע דיגיטלי רק אם מבצעי העסקה מסרבים לעמוד בתנאים מסוימים, כגון- חובת הזדהות, חובת פירוט מקורות הכספים וכד'. מנגד, אם מבצעי העסקה מקיימים את התנאים, ומבצעים אותה באמצעות מי שקיבל רשיון לכך מבנק ישראל, לא יוכלו הבנקים בישראל לסרב לבצע את העסקה, כפי שהיה עד כה.

מדובר בהתפתחות חשובה ופתיחת דלת חשובה בעבור תעשיית המטבעות הדיגיטליים להיכנס בשערי מערכת הבנקאות בישראל, שעד היום היתה נעולה בפניה.

המטבעות הדיגיטליים, כך נראה, לא הולכים להיעלם. נהפוך הוא. הם כאן כדי להישאר.