פעם אחר פעם אנו שומעים על חברות שנרכשות תמורת סכומים אדירים, לעיתים ללא הסבר הגיוני. ומדי פעם אנו גם שומעים על כך שחברות שנרכשו התגלו כאכזבה גמורה.

אבל לא כל יום נתקלים במקרה בו נטענת טענת תרמית והונאה כפי שקרה לאחרונה לבנק ההשקעות הידוע ג'יי פי מורגן (JP Morgan). בנק ההשקעות, מהגדולים בארה"ב ובעולם, רכש לפני כשנתיים, תמורת 175 מיליון דולר, חברת סטארט-אפ שהקימה והפעילה את אתר Frank שהיה פלטפורמה למילוי טפסי הלוואות לסטודנטים בארה"ב. תהליך מילוי הטפסים לשם קבלת הלוואות סטודנט ידוע לשמצה בסרבול ובטרחה הכרוכה במילוי הטפסים. אתר Frank נועד להקל על הסטודנטים במילוי השאלון בעבורם.

את החברה הקימה בשנת 2016 Charlie Javice בחורה שהיתה אז בת 24, בוגרת מינהל עסקים באוניברסיטת וורטון היוקרתית. בשנת 2019 היא כבר נכללה ב"רשימת הצעירים המבטיחים מתחת לגיל 40", כשהיא בת 27 בלבד.

בבנק ג'יי פי מורגן התלהבו מהבחורה ומהחברה, וראו בה פלטפורמה מצוינת עבור הבנק הוותיק והשמרני לצרף אליו מאגר לקוחות צעירים באמצעות אתר Frank שהקימה ג'יוויס. ג'יי פי מורגן רכש את אתר Frank תמורת 175 מיליון דולר. איני יודע אם זה קשור, אבל כפי שניתן להתרשם מהתמונה בכותרת, הבחורה נראית לא רע.

ואולם לאחרונה הגיש ג'יי פי מורגן  תביעה כנגד ג'יוויס בשל הונאה ומירמה לאחר שגילה, לטענתו, בדיעבד כי רכש חברה שחלק ניכר ממצגיה היו שקריים וחלק ניכר מ"לקוחותיה" היו פיקטיביים לגמרי.

המקרה מזכיר במידה מסוימת את פרשת חברת תראנוס (Theranos) של אליזבת הולמס (Holmes) הידועה (לשמצה?), עליה כתבתי כבר בעבר כאן, שהונתה את המשקיעים בכך שהציגה מצגי שווא שקריים כאילו יש לה מוצר עובד וקיים. הולמס נשלחה לאחרונה למאסר של 11 שנים, בגין ההונאה והתרמית שביצעה ב-תראנוס.

באופן דומה נטען כיום כנגד ג'יוויס כי הונתה את בנק ההשקעות כשהציגה לו כאילו יש לה מעל 4.2 מיליון לקוחות, שמילאו באמצעות האתר שלה טפסים לקבלת הלוואות-סטודנטים. על סמך מצגים אלו הסכים ג'יי פי מורגן לשלם 175 מיליון דולר, למזג לתוכו את האתר ולהעניק לג'יוויס משרה בכירה בבנק ההשקעות.

לטענת ג'יי פי מורגן היו לאתר Frank רק כ- 300,000 לקוחות (סטודנטים), וכאשר במסגרת המו"מ לעסקה דרש הבנק לחשוף בפניו את רשימת הלקוחות, סירבה ג'יוויס בטענה של הגנה על סודיות הלקוחות. אך כאשר התעקש הבנק בכל זאת, פנתה ג'יוויס (לטענת התביעה) לפרופ' למחשבים ומערכות מידע ושילמה לו 18,000 דולר כדי שיפברק רשימה של 4 מיליון לקוחות.

לאחר הרכישה שלחה ג'יי פי מורגן מייל שיווקי לנסיון לכ- 400,000 סטודנטים ברשימת הלקוחות של אתר Frank, אך כ- 70% מהם חזרו. הבנק החל לחקור וגילה כי מרבית השמות ברשימת הלקוחות פשוט אינם קיימים.

בתחילת ינואר סגרה ג'יי פי מורגן את אתר Frank שרכשה.

ג'וויס מכחישה את הטענות והגישה תביעה-נגדית נגד ג'יי פי מורגן בטענה שהוא פיטר אותה שלא כדין ומנסה להתנער מהתחייבויותיו לפי הסכם ההשקעה.

המקרה מחדד את החשיבות העצומה של ביצוע "בדיקת נאותות" Due Diligence)) יסודית  ומקצועית. הכוונה לבדיקה שמבצע רוכש של חברה לפני הרכישה באמצעות צוות של עורכי דין, רואי חשבון ולעיתים בעלי מקצוע נוספים (שמאי מקרקעין או מומחים טכניים אחרים, הכל בהתאם לתחום פעילות החברה או הפעילות הנרכשת).

לעיתים מתבצעת בדיקת הנאותות עוד לפני שהצדדים מתקשרים בהסכם מחייב, ולעיתים- היא מהווה שלב בביצוע העסקה, כאשר בהתאם לתוצאות הבדיקה רשאי הרוכש לסגת מהעסקה (בתנאים מוסכמים המוגדרים מראש).

ביצוע בדיקת נאותות מעוררת קשיים, שכן היא מחייבת את החברה הנרכשת לחשוף את כל פעילותה, את נתוניה הכספיים, את ההתקשרויות החוזיות והעסקיות, ההליכים המשפטיים, כח אדם, ועוד.

הקושי בבדיקת נאותות, או בהסכמה לביצועה, מתעצם כאשר (כפי שקורה לא אחת) הצדדים לעסקה הינם גורמים מתחרים באותו שוק. לכן עצם הנכונות של אחד הצדדים לחשוף בפני המתחרה את כל נבכי פעילותו, בעייתית ויוצרת קשיים רבים, ומחייבת לעיתים עריכת הסכמים מאוד פרטניים ומסובכים. כך למשל, אם בעקבות בדיקת הנאותות יהיה רשאי הרוכש לסגת מהעסקה, עלול הצד שהיה אמור להירכש, להימצא נפגע פעמיים: הוא גם חשף עצמו בפני הצד האחר (שלעיתים, כאמור, הוא מתחרה שלו) והוא גם נדחה, עובדה שפעמים רבות מתפשטת כמו אש בשדה קוצים, בתחום בו עוסקת החברה. כך שיש כאן גם פגיעה אפשרית במוניטין של החברה שהיתה אמורה להירכש, כאשר הרוכש התחרט.

לכן, לעיתים יש צורך להגדיר מראש אילו ממצאים שליליים, ככל שימצא הרוכש בבדיקת הנאותות, יעניקו לו זכות הנסיגה מהעיסקה, או לחילופין- פתיחת מו"מ מחודש על המחיר.

אם נחזור לתביעה שהגיש ג'יי פי מורגן, הוא טוען כי ג'וויס אכן סירבה לחשוף את נתוני הסטודנטים בטענה של שמירה על פרטיותם. ואם נזכיר את ענין אליזבת הולמס, גם לגביה נטענו טענות רבות של סודיות שאפפה את כל פעילות החברה ושל המוצר שלה.

ובכן, לעיתים מי שמאוד חרד לשמור על "סודיות", עושה כן לא מהסיבות הנכונות.

המסקנה היא שכאשר הצד השני מסרב לגלות מידע ונתונים, מוטב לעיתים לוותר על העסקה מאשר לרכוש "חתול בשק".

תביעת ג'יי פי מורגן הוגשה רק לאחרונה ולכן מוקדם להסיק מסקנות. ועדיין נדמה שג'יי פי מורגן ביצעה בדיקת נאותות רשלנית. אם בדיעבד התברר לבנק ההשקעות, לטענתו, שמרבית ה"לקוחות" של אתר Frank פיקטיביים, ברור כי בדיקה פשוטה של שמות הסטודנטים, בהצלבה עם נתונים אחרים כגון – מספר ביטוח לאומי, כתובת מגורים, כתובת מייל או מספר סלולרי, היה מגלה בקלות כי מדובר באנשים מומצאים. אם היו מנסים לשלוח מיילים לבדיקת אמיתות כתובות המייל של "הלקוחות", כפי שנעשה רק לאחר רכישת החברה, היה ניתן לברר אם הלקוחות אמיתיים.

אין מדובר בעבודה בלשית, די בבדיקה שיכלו לבצע סטודנטים או מתמחים במשרדי עורכי דין.

בכתבות שהתפרסמו לאחרונה בארה"ב עולה כי מספר חודשים בלבד לפני ביצוע העסקה, התראיינה ג'וויס, וציינה כי יש לחברה שלה כ- 300,000 לקוחות. אם כך, כיצד יתכן שכעבור מספר חודשים, כאשר נרכשה החברה, כבר היו לה (לפי מצגיה) יותר מ- 4 מיליון לקוחות?

ואגב, חוץ מרשלנות או חוסר מקצועיות בבדיקת הנאותות, יתכן שיש סיבה אחרת לכשלון ברכישה: יכול להיות שבנק ההשקעות היה כה להוט לרכוש פעילות של חברת סטארט-אפ עם בנק לקוחות צעירים שהוא עצם את עיניו לנוכח המצגים שהוצגו לו? שהוא מאוד רצה להאמין בהם?

נזכיר שבארה"ב מקובל שסטודנטים נוטלים הלוואה ללימודים, במיוחד בבתי הספר היוקרתיים והיקרים. רבים מהם יחזירו את ההלוואות במהלך השנים, לאחר שיעבדו כרופאים, עורכי דין, רואי חשבון, מהנדסים ויועצי השקעות. לכן זהו קהל יעד מאוד אטרקטיבי בעבור בנק השקעות סולידי הצמא לדם צעיר של לקוחות מצליחים. אולי בשל כך, הבלמים בעסקה היו חלשים, עד לא קיימים.