בחודש שעבר (ספטמבר) החל בבית המשפט הפדרלי של סן חוזה, קליפורניה, משפטה המתוקשר של יזמית ההייטק הידועה, אליזבט הולמס (Holmes). הולמס שהיתה כוכבת ידועה של עולם הסטארט-אפים האמריקאי מזה כעשור עומדת לדין על שורה של עבירות פליליות חמורות: תרמית והונאת רופאים וחולים, הונאת והטעיית משקיעים, הטעייה בדיווחי החברה שהקימה, טראנוס (Teranos), קנוניה, ועוד.

יש בסיפור הזה כל מה שצריך כדי שיגיע לנטפליקס (או HBO): בחורה צעירה ויפה; רעיון מדעי מקורי וחדשני שאם היה נכון ואם היה עובד בפועל יכול היה להיות הצלחה גדולה; רומן ממושך וסודי בין הולמס המייסדת לבין מי ששימש כמנהל התפעול (COO) של החברה, סאני בלוואני (Balwani) שעומד אף הוא לדין איתה; כיום (כאשר הם כבר אינם ביחסים טובים) הם טופלים זה על זו את האשמה; גיוסי הון עצומים של מאות מיליוני דולרים. וכשלון חרוץ ומהדהד שהוביל לכתבי אישום פדרליים חמורים. אם התביעה תצליח להוכיח את טענותיה, סינדרלה עשויה למצוא עצמה מאחורי סורג ובריח.

אז מה היה לנו ?

הולמס, בחורה שנשרה מלימודי מינהל עסקים באוניברסיטת סטנפורד היוקרתית, הקימה את טראנוס בשנת 2003, עוד בהיותה בת 19 בלבד. הרעיון והמוצר שעמדו ביסוד החברה היה חדשני – בדיקת דם אישית (בדקירה קלה, שכל אדם יכול לבצע לעצמו) מהירה וזולה אשר אמורה לאפשר לדעת במהירות האם האדם חולה בשורה של מחלות.

הולמס הצעירה והשאפתנית נתברכה ביכולת שכנוע, כריזמה והנעת אנשים וכך הצליחה לרתום שורה של משקיעים ידועים, אחד מהם איל התקשרות המיליארדר רופרט מרדוק (הבעלים של "ניוז קורפ" שבבעלותה רשת סקיי ורשתות תקשורת בכל רחבי העולם). בדירקטוריון החברה היו שמות נוצצים וביניהם- לא אחר מאשר שר החוץ האמריקאי לשעבר, הנרי קיסינג'ר. בשורה של סבבי גיוס גייסה החברה לא פחות מ- 950  מליוני דולרים, והגיעה בשיאה לשווי של 9 מיליארד דולר, כאשר הונה האישי של הולמס הוערך על ידי מגזין 'פורבס' (Forbes) בכ- 4 מיליארד דולר.

אם אגיע לשורה התחתונה ואחסוך מכם את המתח, החברה שהקימה קרסה בקול רעש גדול. לימים התברר שהחלום אכן היה חלום, או שמא נקרא לו- פנטזיה.

לפי כתב האישום החמור שהוגש כנגדה וכנגד שותפה לניהול החברה, בלוואני (Balwani), לא היה לטראנוס כל מוצר או טכנולוגיה בדוקה ואמיתית, שאכן עבדה בפועל. הולמס ידעה זאת היטב וידעה כי המצגים שהציגה במשך שנים כלפי רופאים וחולים מצד אחד, וכלפי המשקיעים בחברה מצד שני, היו פשוט שקריים. היא הציגה יכולות שלא היו לחברה, טענה שלחברה יש טכנולוגיה חדשנית המאפשרת לבצע בדיקות דם זולות מהירות ואמינות, בעוד שידעה שאין לחברה יכולות כאלו, והתוצאות שהיא משיגה אינן אמינות.

לטענת התביעה, החברה העבירה בהיחבא ומאחורי הקלעים חלק ניכר מהבדיקות שהיא התיימרה לבצע, לקבלני-משנה (מעבדות שעורכות בדיקות דם בדרך הידועה והמסורתית) כדי שיבצעו את הבדיקות שלה. כל זאת כמובן מבלי לגלות עובדה חשובה זו.  דיווחי החברה לגבי תוצאות הבדיקות שהיא ביצעה ושיעורי ההצלחה שלה בניבוי מחלות פשוט לא היו אמת.

בנוסף נטען כנגד הולמס כי זייפה מסמך בחתימת חברת פייזר ולפיו יש לטראנוס כביכול "טכנולוגיה חדשנית". 

עדת תביעה מרכזית במשפט, עובדת זוטרה לשעבר במעבדות החברה הנחשבת ל"חושפת שחיתויות" (whistleblower), ואשר דיווחה לרשויות בארה"ב על התרמית בחברה, העידה בחודש שעבר בבית המשפט וסיפרה כי נדרשה לשקר לגבי תוצאות הבדיקות שביצעה במעבדת החברה. תוצאות שלא התאימו למטרות החברה פשוט הושמדו. בניגוד למצגי הולמס בנוגע למכשיר שפיתחה טראנוס, הנקרא אדיסון (Edison), המכשיר היה מסוגל לבצע רק בדיקות דם בודדות והיתר הועברו לביצוע אצל חברות אחרות שביצעו את בדיקות הדם בדרך השגרתית. לדברי העובדת היה לה ברור שאין לחברה את הטכנולוגיה שהיא מצהירה ומפרסמת אותה.

מבקר הפנים של החברה, שהעיד מטעם התביעה, סיפר כי בניגוד למצגי הולמס, החברה היתה בקשיים פיננסיים גדולים במשך שנים. החברה "שרפה" מזומנים בקצב מסחרר של 2 מיליון דולר בשבוע.

עובדי החברה דיווחו על תרבות ארגונית של סודיות רבה, הסתרת מידע, מידור קיצוני והעדר שיתוף במידע. מדיניות שלפי הטענה הוכתבה על ידי הולמס.

הולמס מואשמת בהטעיית משקיעים גם בכך ששיקרה בנוגע לרווחי החברה: היא סיפרה כי רווחי טראנוס צפויים להיות 100 מיליון דולר בשנת 2014 וכ- 1 מיליארד דולר ב- 2015, בעוד שלמעשה לא היו לחברה רווחים של ממש: בשנת 2012 הפסידה החברה 57 מיליון דולר וב- 2013- 92 מיליון דולר. עד שנת 2014 היו לחברה הפסדים מצטברים של כ- 380 מיליון דולר. במקביל, ועל אף המצוקה הפיננסית של החברה, שכרה השנתי של הולמס הוכפל מ- 200 אלף ל- 400 אלף דולר.

מה שמדהים בנתוני ההפסד והגרעון  הללו הוא שבמקביל הצליחה הולמס לבצע לחברה שישה גיוסי הון מוצלחים ביותר, בהם הוכפל בכפי 100 שווי המניה, מ-17 סנט בגיוס הראשון ל- 17 דולר למניה בגיוס האחרון. בגיוסים הללו גייסה החברה ממשקיעים לא פחות מ- 950 מיליון דולר.

בעיתונות הכלכלית העולמית מופיעות כתבות רבות על הפרשה אך מעט עוסקות בשאלה האמיתית שמעניינת כאן (לפחות אותי): האם ניתן ללמוד משהו מהפרשה המרתקת הזו על תעשיית הון סיכון? על השקעות בחברות סטארט אפ?

נראה לי שיש כמה תובנות שאפשר ללמוד מהמקרה: ראשית, וזוהי התובנה הטריוויאלית ביותר היא שצריך לבדוק טוב השקעות בסטארט אפים (למעשה- כל השקעה)  ולבדוק היטב ולעומק את המצגים והנתונים שמציגים המייסדים והמנהלים. בוודאי שלא כולם רמאים (לכאורה) כמו הולמס, אבל השאפתנות והרצון להצליח, ולעיתים מצוקת המזומנים, יכולה לגרום לא אחת ל"עיגול פינות", להסתרת מידע שלילי וכדומה. ואם לא שואלים את השאלות הנכונות, מידע מהותי עלול להיות מוסתר. בבחינת – "לא שאלתם, אז לא סיפרתי לכם על הבעיות".

תובנה שניה היא שכאשר נתקלים בחברה שתרבות הסודיות בה כה חזקה (כפי שמעידים כיום עליה עובדי החברה שדיווחו על התרמית), אולי יש סיבה חשודה לסודיות הרבה. כאשר נשאלה הולמס לגבי הטכנולוגיה החדשנית שלה כביכול, היא ענתה באופן מעורפל ומסתורי, הסתתרה מאחורי "סודות מסחריים" ו-"קנין רוחני". אין ספק כי יש חברות טכנולוגיה רבות שהפיתוחים שלהן פורצי-דרך ועל כן סודיים. והסודיות חשובה כדי לשמור על נכסי החברה, הקנין הרוחני שלה. אבל משקיע צריך להיות מסוגל להבין (בעצמו או בסיוע אנשי מקצוע שישכור עבורו), האם באמת יש כאן טכנולוגיה "פורצת דרך", או שמא מדובר בתרמית מתוחכמת. האם הסודיות אכן נחוצה ומידתית, או שמא עושים בה שימוש כדי להסתיר שהמלך ערום.

תובנה שלישית שיש לי בעקבות הסיפור המעניין על עלייתה ונפילתה של הולמס, היא שמשקיעים מאוחרים מסתמכים במקרים רבים על כניסתם של משקיעים מתוחכמים לפניהם. בבחינת – "אם רופרט מרדוק הגדול השקיע בחברה, מה אני צריך כבר לבדוק"? ובכן, לעיתים מסתבר שגם מרדוק הגדול (או מי מטעמו) לא בדקו מספיק. לכן מדיניות השקעה של לעקוב אחר השקעות של אחרים טומנת בחובה סיכונים לא קטנים. משום שלעתים המשקיעים ה"מתוחכמים" או הידועים, משקיעים לא על סמך בדיקות מעמיקות בהכרח, אלא על סמך היכרות אישית, קסם של מייסדת יפה ובלונדינית, או שיקולים אישיים אחרים. לעיתים יש להם פשוט הרבה כסף להשקיע והשקעה של כמה מיליוני דולרים עבורם הינה זניחה לגמרי, בפורטפוליו ההשקעות המגוון והגדול שלהם. עבורם זה זניח, בעוד שעבור משקיע אחר מדובר בכספי הפנסיה שחסך כל חייו. לכן הסתמכות על השקעותיהם של אחרים, ללא בדיקה עצמאית, יכולה להיות מדיניות השקעות בעייתית ומסוכנת.