רבות נכתב בתקופה האחרונה על עולם העבודה שלאחר תקופת הקורונה. עם העבודה מהבית, המודל ההיברידי, ובעיקר- על הרצון של דור העובדים הצעיר לשמור על "שפיות" בעבודה, על איזון בין עבודה וחיי פנאי, ועוד. גם במשרדי עורכי דין אין ספק שהדור הצעיר, דור ה- Y או ה- Z  , כלומר בני 20-30 מגדירים אחרת מאיתנו, המבוגרים מהם (בני ה- 40-50) את האיזון בין עבודה ומשפחה ומדגישים בצורה שלא נעשתה בעבר, את הצורך לשמור על גבולות. לא לאפשר לעבודה לחדור לעולם הפרטי של העובד, למנוע זליגה של משימות עבודה אל תוך חיי הערב והלילה של העובדים. במובן

בורסת הקריפטו FTX קרסה בן לילה לפני כ- 10 ימים, וסכום הנאמד בכ- 1.5 מיליארד דולרים של כספי המשקיעים נעלם. יותר מ-5 מיליון איש השתמשו בחשבונות קריפטו בשיאה של FTX וכעת הם עלולים לגלות שכספם התאדה. בימים האחרונים הגישה החברה בקשה לפשיטת רגל והרשויות בארה"ב פתחו בשורה של חקירות שבמוקד נמצאת לא רק הבורסה שקרסה אלא בעל השליטה והמייסד שלה, סם בנקמן-פריד בן ה- 30, שעד לפני שבוע היה מיליארדר, מכח שליטתו בבורסה. גם הרשויות באיי בהאמה, שם רשומה FTX ושם גם מתגורר בנקמן-פריד, פתחו בחקירת החברה ופעילותה. משרד המשפטים ורשות ני"ע בארה"ב בוחנים כעת

אתחיל בווידוי קטן: שחמט הוא אהבה גדולה שלי, מאז ילדותי. בשנים האחרונות גיליתי את עולם משחקי האון-ליין של שחמט, במסגרתם אני יכול לשחק בזמן אמת מול יריבים מכל רחבי העולם העולם. האפליקציה הפופולארית בעולם למשחקי און ליין של שחמט היא Chess.com. מנויים לה כ- 90 מיליון איש, כך שאני כנראה לא לבד. חשוב להבהיר כבר כעת כי אני שחמטאי חובב ובינוני למדי. לא למדתי מעולם שחמט באופן מסודר. בתור נער קניתי את ספרו של השחמטאי הגדול והאקצנטרי, בובי פישר, אבל זה כנראה לא קידם אותי מספיק, כי אני מפסיד כיום ב- chess.com  על ימין ועל

כתבתי כאן בעבר לגבי פסיקת בית המשפט העליון בענין פייסבוק נ' חמו, פסיקה שקבעה כי הדין בתביעה כנגד פייסבוק בישראל יהיה הדין הזר, דין מדינת קליפורניה, ארה"ב. לאחר מכן כתבתי כאן בבלוג על מקרה אחר של תביעה של צרכנים כנגד פייסבוק שביקשו לתבוע אותה בישראל, ובית המשפט קבע כי גם אם התובעים הייצוגיים בשני המקרים שבאו לפניו היו אנשים שהשתמשו בפייסבוק גם לצרכים עסקיים, אין הדבר שולל את היותם "צרכנים".   לאחרונה ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין חשוב מאוד (טרוים מילר נ פייסבוק) בסוגיית הדין הזר החל על תאגידים זרים הפועלים בישראל.

לפני כשבועיים ניתן פסק דין חשוב של בית המשפט העליון בסוגית מחיר מופרז מונופוליסטי והיכולת להגיש ולנהל תביעות ייצוגיות בתחומי ההגבלים העסקיים בגין עילה זו של "מחיר מופרז". כלי התקשורת הכתירו את ההכרעה בענין גפניאל נ' קוקה קולה כהלכה חשובה שתאפשר ניהול תביעות ייצוגיות כנגד המונופולים הגדולים במשק, כחלק מהמאבק ביוקר המחייה בישראל. אין ספק שההחלטה שניתנה פה אחד על ידי הרכב של שלושה בבית המשפט העליון הינה חדשנית וחשובה. ברשימה זו אבקש לנתח את הכרעה ולנסות להסיק מה השלכותיה לעתיד לבוא. שורה ארוכה של תביעות ייצוגיות בגין מחיר מופרז עוכבו בשנתיים האחרונות בשל הציפיה

מהם גבולות אחריותה של רשות ניירות-ערך בישראל בגין הפסדים של משקיעים ? זו השאלה המעניינת שניצבה במרכזה של פרשת יוטרייד, שהגיעה לאחרונה לסיומה בבית המשפט העליון. עיקרי העובדות הן, שחברת יוטרייד (בבעלות אביב טלמור) גייסה בשנים 2015-2012 ממאות לקוחות כ- 25 מיליון דולר לצורך השקעה במסחר אלגוריתמי, מסחר בבורסה המבוסס על תוכנות מחשב. בדיעבד התברר כי הליך גיוס הלקוחות היה מושתת על מצגי שווא והסתרת מידע. עוד התברר כי בשלב מסוים פעלה יוטרייד בשיטת השיווק הרשתי ("פירמידה"), כלומר השתמשה בכספים שגויסו מלקוחות חדשים כדי לממן בקשות משיכה של לקוחותיה הוותיקים. הפרשה התפוצצה בסוף 2015. בעלי החברה, אביב

בשנה האחרונה שילמה רשות ניירות-ערך האמריקאית (SEC) מיליוני דולר לחושפי שחיתויות (Whistleblowers), ומנתונים שפירסמה הרשות עולה כי בעשור האחרון שולם בארה"ב סכום מדהים של מעל 1 מיליארד דולר לחושפי שחיתויות בארה"ב. כשהעמקתי לקרוא וללמוד את התחום לא יכולתי שלא להתפעל מהאמריקאים. אני יודע שמקובל אצלנו ללגלג על האמריקאים המרובעים והמסודרים. בארץ ה"יהיה בסדר" שלנו, בה כל תכנית היא נקודת מוצא לשינויים, עיכובים ודחיות, מקדשים את יכולת האילתור והספונטניות. את הבלאגן. האמריקאים – בדיוק הפוך. והצצה לתחום של הסדרת פעילותם של חושפי שחיתויות בשוק ההון האמריקאי יכולה ללמד אותנו, אומת ה"תזרום אחי", מה זה סדר, תכנון,

לפני פחות מחודשיים, בחודש אפריל 2022, שוחרר סטיבן דונציגר (Donziger) ממאסר של 60 ימים בכלא, לאחר ששהה קודם לכן במעצר בית במשך כשנתיים. דונציגר עורך דין ניו-יורקי הגיש תביעה ייצוגית נגד תאגיד הנפט והאנרגיה הגדול Texaco, שנרכש לימים על ידי Chevron, וזכה בה. אז, הוא זכה לטעום מנחת זורעה האימתני של חברת-הענק, שדרסה אותו ללא רחמים. זה סיפור לא ייאמן, שנחשפתי אליו רק לאחרונה. לתדהמתי כמעט לא נכתב עליו למרות שהוא סיפור מדהים, כפי שתגלו מיד. העובדה שכמעט לא נכתב על הפרשה דבר, היא חלק מהסיפור כאן. בשנת 1993 הגיש דונציגר, עורך דין צעיר בוגר

בחודש פברואר השנה פירסמה רשות ני"ע עמדת סגל מטעמה בקשר לגיוסי הון למיזמי נדל"ן בישראל ובחו"ל, מיזמים שפרסומים אודותיהם שוטפים את האינטרנט וכלי התקשורת ומופצים בדרכים שונות על בסיס כמעט יומיומי לאלפי משקיעים פוטנציאליים בישראל. בטרם אפרט את עמדת סגל הרשות, ראוי אולי להתעכב ולומר מילה על "עמדות סגל" שמפרסמת הרשות מעת לעת. המעמד המשפטי של עמדות סגל הרשות אינו ברור עד תומו. בשנת 2007, לפני כ- 15 שנים, הגשתי עתירה לבג"צ כנגד הנוהג של הרשות באותם ימים להוציא עמדות סגל מבלי לפרסם אותן בצורה מסודרת וגלויה. נתקלתי בכך אגב טיפול בתיק של לקוח, כאשר

פרשת בטר פלייס משמשת אותי פעמים רבות בהרצאות שאני נותן לדירקטורים, כדוגמא טובה לכך שלא כל כשלון עסקי מחייב ומצדיק תביעה כנגד מנהלי החברה. לעיתים כשלון הוא פשוט כשלון, ואינו מחייב להיפרע ממישהו. אם מנהלי חברה קיבלו החלטה בתום לב, לאחר ששקלו את כל המידע הרלוונטי, בהחלט יתכן שהמיזם העסקי עליו החליטו, או ההחלטה העסקית או ההשקעה בה בחרו, ייכשלו. אין בכך כדי לחייב לתבוע את מי שקיבל את ההחלטה. עתה, לאחר שבית המשפט העליון קיבל לאחרונה ערעור שהגישו המפרקים של חברת בטר פלייס (לאחר שנדחתה על הסף תביעתם כנגד הדירקטורים של החברה שקרסה), נדמה

בשנת 2017 הכתיר מגזין 'פורבס' את המטבעות הדיגיטליים בתור המהפכה הפיננסית הגדולה ביותר של העשורים האחרונים. ואמנם, נראה כי המטבע הדיגיטלי משנה לגמרי את הדרך שבה הכסף שלנו מנוהל. עד היום, הכסף בכל העולם נשלט על ידי הבנקים וחברות האשראי, וכאשר מעל כל המערכת הפיננסית המדינתית עומד בנק מרכזי. המטבע הדיגיטלי שואף לייתר את הגופים הממשלתיים והריכוזיים, ולייצר סוג חדש של כלכלה נטולת מתווכים – מערכת מבוזרת הפתוחה לכלל הציבור. החדשנות של המטבע הדיגיטלי טמונה בעובדה שלראשונה בהיסטוריה אנשים יכולים לאגור נכסים באופן וירטואלי, על גבי הרשת. יתרה מכך, אנשים יכולים ליצור בעצמם מטבעות דיגיטליים

בחודש יולי האחרון כתבתי כאן על החלטת השופט מגן אלטוביה במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בת"א, שדנה בתביעה ייצוגית שהוגשה כנגד חברת סרגון, חברה ישראלית שהיתה רשומה למסחר בנאסד"ק, וברישום כפול גם בבורסה בתל אביב. לטענת התובע הייצוגי הסתירה סרגון מידע שלילי מציבור המשקיעים והציגה מצגי שווא חיוביים כביכול. לטענת התובע לאחר פרסום הדוחות הכספיים של החברה לרבעון ה-3 של שנת 2014, קרסו מניות החברה בכ-50% תוך תקופה קצרה. כך נגרמו לציבור המשקיעים הפסדים ניכרים. השופט אלטוביה קיבל באופן מפתיע את טענות התובע הייצוגי כי יש לדון בתביעה לפי הדין הישראלי ולא לפי הדין הזר,