בחודש יולי 2024 עברה בקריאה ראשונה הצעת החוק הממשלתית (הצ"ח חוק תובענות ייצוגיות, תיקון מס' 16). תכליתו המוצהרת של התיקון לחוק הוא -"לצמצם את השימוש לרעה בתובענות ייצוגיות", אלא שכפי שאציג ברשימה זו כוונות לחוד ומציאות לחוד. התוצר של משרד המשפטים אינו מוצלח, לשון המעטה, אף לא לשם המטרה שהוא עצמו ייעד לתיקון.
עיקרי התיקונים לחוק הינם –
- מניעת תביעה ייצוגית נגד עסקים זעירים;
- הגבלת או מניעת תביעה ייצוגית כנגד רשויות המדינה והענקת שורה של הגנות מפליגות לרשויות המדינה באופן שימנע הלכה למעשה תביעה ייצוגית כנגדן או תהפוך אותן לבלתי כלכליות, כך שלא יהיה תמריץ להגשתן;
- הרחבת ההגדרה של "רשות" גם לקופות חולים ולתאגידי מים באופן שימנע או יצמצם מאוד אפשרות הגשת תביעות ייצוגיות נגדן;
- הטלת חובת פנייה מוקדמת לעסק לפני הגשת תביעה ייצוגית, בעילות מסוימות;
- הקטנת משמעותית של שכר טרחת עורכי דין, והגבלת שיקול דעת השופטים בקביעתם;
ממצגת שפירסם משרד המשפטים במקביל לרפורמה מתגלים מספר נתונים, ששווה להתעכב עליהם:
מספר התובענות הייצוגיות: בשנת 2012 הוגשו 820 תביעות ייצוגיות, ב- 2020 – 2,253 תביעות, וב- 2023 – 2,836 תביעות. כלומר חל גידול חד בשנים האחרונות בהגשת תביעות ייצוגיות.
פילוח התביעות לפי תחומים: בשנת 2023 60% מהתביעות היו בגין עילות המפרות הוראות לשויון לאנשים עם מוגבלות; 28% היו כנגד "עסקים", 3% כנגד רשויות המדינה ו- 3% בנושאי דיני עבודה. רק 2% היו כנגד בנקים, 1% כנגד חברות ביטוח ורק 1% היו בתחומי ניירות ערך; לא הוגשה בשנת 2023 ולו תביעה ייצוגית אחת בתחומי התחרות (הגבלים עסקיים).
אין ספק כי בשנים האחרונות הוצפו בתי המשפט במאות רבות של תביעות ייצוגיות בעניינים שוליים, קטנוניים ולא חשובים, וכי מרבית התביעות הללו מוטב היה שלא היו מוגשות.
חלק גדול מהתביעות מבוססות על העדר הנגשה של מסעדות ובתי עסק, אחרות על העדר הנגשה לנכים (עיוורים וחרשים למשל) של מערכות טלפוניות של חברות שונות, תביעות בגין דואר זבל (ספאם), ועוד עניינים שעם כל חשיבותם, אין סיבה לנהל תביעה ייצוגית ממושכת ויקרה (מבחינת מערכת המשפט) כדי לפתור את הליקויים.
התכלית העיקרית של תביעות אלו אינה באמת לשפר את השירות לציבור. המודל העסקי הוא להגיש תביעה במטרה ללחוץ על הנתבעים להתפשר במהירות במתכונת הידועה כ-"הסתלקות מתוגמלת". כלומר, בסמוך לאחר הגשת התביעה, יוצר קשר עורך הדין של התובע הייצוגי עם הנתבע, מציע לו לסגור את התיק במהירות, מבלי לברר כלל את התביעה, תמורת מחיקת התביעה (מחיקה, המחייבת על פי החוק, מהלך הקרוי – "הסתלקות" מתביעה ייצוגית). וזאת, בתמורה לתשלום לתובע ולעורך דינו. בדרך כלל מדובר על סכומים הנעים בין 10,000 ל- 30,000 ש"ח. לעיתים כוללת ההסתלקות הסדרה עתידית, כך שהנתבע יתקן את העוולה. למשל, חנות נעליים בחדרה שנתבעה בתביעה ייצוגית מאחר והאתר האינטרנט שלה לא כלל תוסף להנגשה לבעלי מוגבלויות, תתקן את האתר ותוסיף את התכונה החסרה. אלא שמדובר ב"תועלת" שולית, וסביר להניח שאיש מהצרכנים במדינה לא חש בחסרון באתר האינטרנט של חנות הנעליים מחדרה.
אלו תביעות שלא נועדו להשיג דבר, ובית המשפט לעולם לא יברר אותן.
מערכת המשפט רואה בעיניים כלות כיצד אלפי תביעות סרק שכאלו סותמות את המערכת, מטילות עומס בלתי נסבל על השופטים, אבל לא מערכת השפיטה וגם לא משרד המשפטים מצליחים להילחם בתופעה בכלים העומדים לרשותם, מבלי לצאת במהלך דרמטי, אך מיותר ושגוי, של תיקון חקיקה רחב שכזה.
ייאמר מיד: יש גם בידי השופטים וגם בידי משרד המשפטים כלים יעילים, שהם אינם עושים בהם שימוש, ושהיו מקטינים דרמטית את מספר התביעות הטרדניות הללו.
הכלי העומד לרשות השופטים הוא פשוט: לאשר את ההסתלקות מהתביעה הייצוגית ללא כל גמול לתובע או שכר טרחה לעורך הדין שלו. אילו היו נוהגים כך השופטים בצורה שיטתית ועקבית, היו נעלמות התביעות הללו כבמטה קסם. אלא שבפועל, משום מה אותם שופטים שקורסים תחת הנטל, ואשר בוודאי מגדפים בשתיקה בלשכתם את תביעות הסרק, מוצאים לנכון להעניק פרס וגמול למי שהגיש אותם. לא ברור למה ומדוע.
הכלי היעיל שבידי משרד המשפטים הינו תיקון קטן לתוספת השניה של חוק תובענות ייצוגיות, בה מוגדרים העניינים שבגינם ניתן לתבוע תביעה ייצוגית. אם היו פשוט מוחקים את אותם עניינים שוליים המציפים את המערכת בתביעות-סרק (כגון עילות בגין אי הנגשה לנכים, אי אכיפת איסור על עישון במסעדות ומקומות ציבור, ועוד), לא ניתן היה כבר להגיש את כל אותן תביעות טרדניות.
וכך, באיבחה אחת, ניתן היה להקטין בעשרות אחוזים את תביעות הסרק. ראו הנתונים שציטטתי לעיל, כי לפי בדיקת משרד המשפטים לא פחות מ- 60% מתביעות הייצוגיות בשנת 2023 היו בגין עילות המפרות הוראות לשויון לאנשים עם מוגבלות !! זהו אחוז מדהים, ואלו הן חלק ניכר מהתביעות הטרדניות.
מערכת השפיטה מתעלמת מכך שאם בתי המשפט היו מפסיקים לפסוק גמול ושכר טרחה למגישי התביעות המיותרות, היה נחרב המודל העסקי שלהן, והן היו נעלמות מהעולם. כמה פשוט. אבל לא בישראל. אצלנו צריך לעשות "רפורמה" שכוללת הרבה מאוד צעדים שגויים, מיותרים ומזיקים למוסד החשוב של תביעות ייצוגיות, כדי לטפל נכון בבעיה האמיתית.
אחת הבעיות הגדולות ברפורמה היא בסיוע לחברות הגדולות בהתמודדות עם תביעות ייצוגיות. בין היתר היא מקנה הגנה לגופים מאוד חזקים כמו קופות החולים ותאגידי המים, ומגדירה אותם כ"רשות ציבורית" מה שימנע תביעות ייצוגיות נגדן או יקטין מאוד את התמריץ הכלכלי להגשתן. זוהי איוולת מוחלטת ופגיעה קשה באינטרס הציבורי.
הרפורמה גם מנסה לפגוע רוחבית, בכל הענף, באמצעות הקטנה והגבלה של שכר טרחת עורכי דין, גם בתחומים בהם התביעות הייצוגיות חשובות ומועילות, כגון בתחומי ניירות ערך, חברות, ביטוח, בנקאות והגבלים עסקיים; והיא מנסה להגביל מאוד את שיקול דעת השופטים בנושאים כגון פסיקת גמול ושכר טרחה, דווקא הנושאים בהם שיקול דעת שיפוטי הינו נכון וראוי, שכן אז יכולים השופטים לשקול את נסיבות כל מקרה לגופו, ולקבוע בהתאם את הגמול ושכר הטרחה.
לא במקרה ביקר את הרפורמה, במילים מנומסות אך נוקבות, שופט בית המשפט העליון פרופ' עופר גרוסקופף, אחד השופטים המנוסים ביותר בתביעות ייצוגיות. בכנס שהתקיים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב בסמוך לפני אישור הצעת החוק, מתח השופט ביקורת נוקבת על התיקון וקבע כי הוא אמנם מטפל בתביעות סרק נגד עסקים קטנים, אך הוא דווקא יקל על העסקים הגדולים והחזקים להדוף ניסיונות של הציבור להשיג צדק באמצעות התביעה הייצוגית.
השופט גרוסקופף הדגיש כי מנגד, הצעת החוק פוגעת באופן קשה בתביעות הגדולות והטובות, שיש בהן ערך רב לציבור.
ואכן אחת הבעיות הגדולות ברפורמה היא ההתייחסות הרוחבית, והשטחית, לכל התביעות הייצוגיות, כאילו היו מיקשה אחת. וזו טעות גסה: אי אפשר להשוות תביעות בתחום ניירות ערך או חברות או בתחומי התחרות (הגבלים עסקיים), שהינן מורכבות וקשות לניהול, ונמשכות שנים רבות, לתביעות צרכניות פשוטות.
אחת הבעיות הקשות בהצעת החוק היא הקטנת שכר טרחת עורכי הדין המייצגים בתביעות הייצוגיות. מדוע זה בעייתי? משום שקביעת רף נוקשה, תוך שלילת שיקול דעת של בית המשפט, אינה מבחינה בין תביעה טובה לחלשה ובין תביעה פשוטה או מורכבת, קצרה או כזו שנמשכה שנים. בין כזו שהניבה לציבור תועלת אפסית או עשרות מליוני שקלים בפיצוי כספי ממשי לחשבון הבנק של התובעים (כמו בתביעות ניירות ערך, למשל). בנוסף, היא פוגעת קשות בתמריץ של עורכי הדין המגישים תביעות ייצוגיות, שגם בית המשפט העליון הכיר בהם כ"מנוע" של התביעה הייצוגית, לנהל תביעות טובות עד למיצוי, ועד להשגת פיצוי גבוה ככל האפשר.
הורדת והגבלת הרף של שכר הטרחה, יעקר את המוטיבציה להצליח מאוד בתביעה, שכן מעל רף די נמוך, יהפוך עורך הדין לאדיש ביחס למיקסום התביעה. ומי שניסח הצעת חוק שכזו, פשוט אינו מבין את כללי השוק ואת מציאות החיים. בנסיון (הגיוני כשלעצמו) להילחם בתביעות סרק טרדניות, הוא כורת את כל הענף של התביעות הייצוגיות, שהינן מכשיר צרכני ואזרחי מהמעלה הראשונה. משרד המשפטים מתגלה כאן כפיל בחנות חרסינה. יש בעיה עם תביעות ייצוגיות? אז בואו נהרוס את כל המוסד הזה, העיקר להקטין את העומס על השופטים. לא זו הדרך.
4 תגובות
ממש כך !
שלום,
האמור במאמר ראוי לפקוח את עיני מנסחי הצעת החוק ולתקנה בהתאם לצרכי הציבור טרם אישורה.
צידו השני של המטבע – חובה על הרשויות במדינה למלא את החסר שיווצר בהעלמם של אותן תובענות ״טורדניות״ לכאורה.
בעל עסק שמפר את הדין אמור להירתע מלעשות כן.
או על סמך תובענה ייצוגית – ואפילו טורדנית – לבתי משפט לתביעות קטנות בייצוגיות, למשל, או על סמך טיפול ראוי של הרשויות במדינה.
לא ניתן להסכים עם המשך קיומן של הפעולות הבלתי חוקיות, של ספקי שירותים או מוצרים, קטנים כגדולים.
התנהלות לא מאד מפתיעה, לצערנו…
מעניין מאוד!
נשמע ששוב רפורמה חוטאת למה שהיא אמורה לעשות.
אבל האם יהיה באמת כלי שכן יוכל לטייב את הטביעות הקטנות שאולי הן כן כלי מאוד חשוב ביכולת של קבוצה לדרוש מגורם שעשה להם עוול לתקן אותו?