מזה 11 שבועות נלחמת הדמוקרטיה הישראלית על חייה אל מול ממשלה חסרת בלמים הפועלת באופן כוחני, דורסני ואלים כנגד המשטר הדמוקרטי.

ממשלה בראשות נאשם בשוחד מירמה והפרת אמונים הסירה את כל המסיכות: היא מודה שהיא רוצה להשתלט על מערכת המשפט (בפאראפרזה על המשפט הידוע- "מה שווים השופטים אם אנו לא שולטים בהם?"). שרי הממשלה החדשה מפטרים כאחוזי-אמוק שורה של מנהלים בכירים בכל משרדי הממשלה שקיבלו לידיהם, ולו רק משום שהם מונו בתקופת ממשלת בנט-לפיד, הממשלה הטובה היחידה שפעלה כאן למען האזרחים ב- 20 השנים האחרונות.

ממשלה שכזו, המנסה להשליט משטר דיקטטורי באמצעות כלים דמוקרטיים, מחייבת כי האזרחים יתנגדו לה בכל דרך אפשרית, במסגרת החוק ובאופן לא-אלים.

אין ספק שהפגנות הענק של מאות אלפי ישראליים היוצאים לרחובות מדי מוצאי שבת מזה 11 שבועות  מדהימה ולדעתי- גם מפחידה את הממשלה ותומכיה. הם לא יודו בכך אך ברור שההתקוממות האזרחית המדהימה הזו, החוצה את כל הארץ לאורכה ולרוחבה, וכוללת כיום את כל הגילאים, כל העדות, חילוניים ודתיים, בעלי אמצעים ומעמד הביניים ומטה, מעוררת השתאות וגאווה.

במאמר מוסגר אציין כי לדעתי, מזל גדול שמתווה הנשיא (שהוא הכתיר כ"מתווה העם") נדחה על ידי הקואליציה. הוא בוודאי לא "מתווה העם", שכן עקרונותיו נקבעו באופן חשאי, בשיחות שקיים הנשיא עם גורמים עלומים, שבוודאי לא הוסמכו על ידי אלפי המפגינים להתפשר בשמם על דבר.

יתרה מזאת, לגופו של המתווה, זהו מתווה רע לדמוקרטיה הישראלית, משום שהוא מפר את האיזון בין הרשויות ומחזק שלא לצורך את הרשות המבצעת (הממשלה) על חשבון הרשות השופטת. לכן, המזל הגדול של המחאה היא העובדה שמנגד עומדים שלושה אנשים קיצוניים: הנאשם, ביחד עם לוין ורוטמן. אם הללו היו פועלים במתינות ואיטיות עוד היו עלולים להצליח, ואז – ישמור אלוהים.

מתווה הנשיא גרוע משום שניסה להגיע לנקודת האמצע בין ציבור שלם ועצום הרוצה דמוקרטיה ובין ממשלה שפועלת מזה יותר מחודשיים בשירות אינטרסים אישיים צרים של העומד בראשה, הנאשם, אליו חבר מורשע בפלילים (דרעי), המנסה להלבין את עברו הפלילי ולשוב לשולחן הממשלה בכל מחיר. ועימם משתפים פעולה שני קיצוניים עם אג'נדה אנטי-דמוקרטית מובהקת – לוין ורוטמן. הללו, לא רוצים ל"שפר" או "לתקן" את מערכת המשפט. הם רוצים להשתלט עליה, ולשלוט בה שלטון ללא-מיצרים.

לא נדרשת כרגע שום "רפורמה" למערכת המשפט. יש לשפר אותה, אבל שום דבר מהעקרונות עליהם הכריזו לוין ורוטמן, ואף לא אחד מהחוקים הקיצוניים והבלתי מאוזנים שהם מנסים לחוקק כעת, לא נועדו "לשפר" את המערכת.

אני עורך דין מזה כ- 30 שנים, ומופיע בבתי המשפט ללא הפסקה מזה שנים. מי כמוני יודע שמערכת המשפט טעונה שיפור ותיקונים רבים. המערכת לא יעילה, איטית, מיושנת ולא השכילה להתקדם טכנולוגית. דוגמא טובה היא העובדה שבתי המשפט כמעט ולא מקיימים ישיבות בזום, גם כאשר מדובר בישיבות מקדמיות וטכניות, דבר הגורם לבזבוז זמן משווע לעורכי הדין. דוגמא נוספת היא העובדה שהמערכת ממשיכה להשתמש בקלדניות המפיקות במרבית המקרים פרוטוקולים שגויים, חסרים ולא מדויקים, ובכל מקרה אינם משקפים את אשר התרחש באולם המשפט. גם העובדה שהשופטים שולטים בפרוטוקול שליטה אבסולוטית, באופן שהערות (חשובות) שלהם לא תמיד נרשמות, אלא רק מה שהם מורים לקלדנית להקליד, גורמת לכך שאין שיקוף אמיתי ומדויק של הדיון. אבל מה לשיפורים אמיתיים אלו, הדרושים באמת במערכת המשפט, ול"רפורמה" של ביבי-לוין-רוטמן ?

אם לוין את רוטמן באמת היו רוצים ל"תקן" ו"לשפר" את מערכת המשפט, הייתי שמח להכין להם מסמך עם נקודות רבות הטעונות שיפור. עורכי דין מנוסים נוספים, בוודאי היו שמחים לסייע להם בכך.

אבל לשני שיכורי-הכח הללו, אין שום ענין אמיתי בשיפור מערכת המשפט. הם פשוט מאוד מעוניינים לשלוט בה: לבחור את השופטים, ולהגדיר לשופטים גבולות צרים מאוד של פעולה, באופן שלא יפריע לממשלה לעשות ככל העולה על רוחה. ועל הדרך – תאפשר לחרדים להמשיך לעשוק את הציבור החילוני, היצרני, משלם המיסים ומשרת הצבא והמילואים, ותמנע כל ביקורת שיפוטית על הנעשה ביהודה ושומרון. פרעות חאוורה. זוכרים ?

אבל מעבר למאבק בנסיון להשתלט על מערכת המשפט ולהחריבה, המחאה האזרחית הנרחבת מהווה הזדמנות מעולה לנסח "חוזה חדש" למדינה בת ה- 75. חייבים להתעקש על ניסוח חוקה שתעגן את עקרונות מגילת העצמאות של דמוקרטיה, שויון, וחירויות הפרט בכל המובנים.

הציבור הליברלי (ברובו- חילוני), הנושא מזה עשרות שנים במרבית העול של פרנסת המדינה וכלכלתה, משלם מיסים, משרת בצבא ובמילואים ומממן ציבור גדל והולך של אוכלי-חינם, שרואים עצמם כיום כ"אדוני הארץ", ומתנהגים בהתאם.

החרדים סבורים כי תפקידנו להמשיך לפרנס ולממן אותם, בעוד הם לא ייכנסו מתחת לאלונקה. אותם חרדים הם כיום אחד הכוחות המרכזיים המאפשרים לנאשם בפלילים, לנסות להשתלט על מערכת המשפט, בדרך לביטול משפטו ולהימלטות מהדין.

הדמוקרטיה חייבת להתגונן מפני מי שבא להרוג אותה. במסגרת המאבק בהפיכה המשטרית, התחוור לציבור היצרני בישראל כי החרדים לא רק שאינם מוקירים עוד תודה להם, אלא נוהגים בהם בזלזול ויהירות מקוממים. הם גם רוצים להכתיב לציבור היצרני כיצד יחיה. הנהגת הציבור החרדי צריכה להבין כי הציבור היצרני בישראל עומד על כך לא שרק שכל חוקי ההפיכה המשפטית לא יחוקקו (ואם יחוקקו- יבוטלו לאלתר), אלא גם שיחוקק חוזה חדש – חוקה, שבבסיסה יעמדו עקרונות מגילת העצמאות: שויון, חופש אזרחי על כל היבטיו (לרבות- חופש מדת), ובתוספת חשובה של הפרדת דת ממדינה.

אסור להסכים לכך שתהיה כאן מדינה יהודית בלבד, מבלי שתהיה גם דמוקרטית. ואם ציבור גדול אינו מעוניין גם במדינה דמוקרטית, מוטב להתבונן למציאות בפנים, ולהבין שנדרשת הפרדת כוחות. יש לשקול הפרדת כוחות מ"מדינת יהודה", שתהיה מדינה יהודית אך משיחית וקיצונית. ולצידה תהיה מדינת ישראל- מדינה יהודית אך בה בעת – דמוקרטית, בה יהיה שויון לכל אזרחיה, יהיו חרויות פרט, שויון וכיבוד זכותו של כל אדם לחיות לפי דרכו ואמונתו, וכל אזרחיה תורמים לפרנסת המדינה ולמימון פעילותה.

(צילום: תומר אפלבאום)