בחודש פברואר השנה (2024) נחקק חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ד-2024 שמהווה רפורמה משמעותית מאוד בתחום הבוררות בישראל. מדובר למעשה באימוץ לדין הישראלי של חוק המודל (Model Law on International Commercial Arbitration) של ועדת האו"ם למשפט מסחרי בינלאומי (UNICTRAL) המהווה מודל אחיד של דינים החלים על הליכי בוררות.  מדובר בחידוש מבורך שיאפשר ניהול בישראל של סכסוכים בינלאומיים או בקשר להסכמים מסחריים בינלאומיים. צריך לקוות רק שהתנאים הגיאופוליטיים בישראל יאפשרו זאת.  

עד כה, החוק היחיד שהסדיר הליכי בוררות בישראל היה חוק הבוררות, התשכ"ח-1968. הקושי המרכזי בחוק הקיים היה שלא היתה בו אבחנה בין הליכי בוררות מקומיים (כלומר, שהצדדים להליך הבוררות שניהם ישראלים), לבין הליכי בוררות בהם יש היבט בינלאומי.

חוק הבוררות החדש מהווה השלמה לחוק הקיים, אשר ממשיך לחול על בוררויות מקומיות, והוא מגדיר מתי בוררות תחשב כבוררות בין-לאומית – שאז חל עליה החוק החדש, ולא חוק הבוררות הקיים. בוררות בין-לאומית היא כזו שמתקיים לגביה אחד מאלה: (1) מקומות העסקים של הצדדים להסכם הבוררות נמצאים בתחומי שיפוט שונים בעת כריתת ההסכם; (2) מושב הבוררות או המקום שבו נועד להתבצע חלק מהותי של ההתחייבויות במסגרת היחסים העסקיים בין הצדדים, או המקום שהקשר שלו לנושא הסכסוך בין הצדדים הוא ההדוק ביותר, נמצא מחוץ לתחום השיפוט שבו נמצאים מקומות העסקים של הצדדים להסכם; או (3) שהצדדים להסכם הסכימו במפורש בכתב כי נושא הסכם הבוררות קשור ליותר מתחום שיפוט אחד.

החוק קובע כי הוא יחול על הבוררות רק אם "מושב הבוררות" נמצא בישראל, משמע- רק אם נקבע כי הבוררות תתקיים בישראל.

החוק החדש מעניק לבוררים בבוררות בינלאומית סמכות לתת צווים זמניים (כגון צווי מניעה או צווי עשה), לשמירת המצב הקיים במהלך משך הבוררות ועד להכרעה בו. מנגד, החוק אינו שולל את סמכות בית המשפט הישראלי להעניק את אותם סעדים, במידה ומי מהצדדים פנה אליו. כלומר, הצדדים יכולים לפנות בבקשה לצו זמני לבוררים או לבית המשפט, והפניה לבית המשפט אין משמעותה כפירה בסמכות הבוררים לנהל את הבוררות. עם זאת, החוק החדש מגביל במידה מסוימת את מעורבות בתי המשפט בישראל בהליך הבוררות מתוך מטרה להעניק לבוררים סמכות רחבה לניהול הבוררות לפי הבנתם. צמצום סמכויות בית המשפט נועד לייעל את הליכי הבוררות, ולחסוך בעלויות ניהול ההליך.

החוק קובע כי צווים זמניים שיתנו בוררים בבוררות בינלאומית יחייבו את הצדדים וייאכפו על ידי בית המשפט בישראל, וזאת למעט מקרים מיוחדים, למשל בנסיבות בהן לא יכיר ביהמ"ש בפסק הבוררות. למשל – חריגה מסמכות הבוררים, או שנמנעה זכות טיעון מאחד הצדדים וכדומה. 

הבוררים רשאים גם לבקש סיוע מבית המשפט בישראל לצורך גביית ראיות, וככל הנראה הכוונה להוציא צווים לזימון עדים, במקרה הצורך.

בדומה לחוק הבוררות הקיים, גם בחוק החדש נקבעה הוראה לפיה במקרה בו יש הסכם בוררות בין הצדדים, יעכב בית המשפט הליך משפטי שננקט בפניו, ויפנה את הצדדים לניהול בוררות. זאת אלא אם מצא בית המשפט שהסכם הבוררות בטל ומבוטל או אינו בר ביצוע.

חוק הבוררות הבינלאומי קובע כי ברירת המחדל לגבי מספר הבוררים הוא – 3, כלומר אם הצדדים לא קבעו ביניהם אחרת, או לא הסכימו על מספר הבוררים, תתנהל הבוררות בפני 3 בוררים.

אחד ההבדלים העיקריים בין חוק הבוררות הקיים לחוק החדש הוא שהחוק החדש מגביל את הסמכויות שנתונות לבית המשפט לבטל פסק בורר. בעוד שבחוק הקיים יש 10 עילות בטלות המאפשרות לצדדים לטעון לבטלות פסק הבורר, בחוק הבינלאומי החדש יש עילות מצומצמות ומוגבלות יותר. המשמעות היא שהיכולת לבטל את פסק הבוררות על ידי בית המשפט מוגבלת. עם זאת, כמובן ששמורה לצדדים אפשרות לקבוע בהסכם הבוררות זכות ערעור בזכות בפני ערכאת בוררים מוסכמת-מראש, כפי שאפשרות זו קיימת גם לפי החוק הישראלי-מקומי הקיים.

לפי החוק החדש ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט לבטלות פסק בוררות בינלאומית, רק ביחס ל- 4 סוגי החלטות: החלטה על מינוי הרכב בוררים; דחיית בקשה לפסילת בורר; החלטה בעניין נבצרות בורר או הימנעותו מפעולה; וכן החלטה בדבר סמכות הרכב הבוררים להכריע בסכסוך.

לסיום נזכיר את היתרונות והחסרונות של הליך הבוררות, אל מול הליך משפטי בבית המשפט:

היתרונות העיקריים של הליך הבוררות הם – ראשית – שמירה על סודיות של מידע ומסמכים; שנית – שמירה על סודיות וחשאיות של עצם הסכסוך או ההליך; שלישית– היכולת לבחור את הבורר, ולוודא שמדובר באיש מקצוע בעל מומחיות בתחום הרלוונטי להליך, דבר שלא תמיד מתרחש בין כותלי בית המשפט. רביעית – הליך מהיר יחסית (אם כי בתיקים מורכבים, גם הליכי בוררות נוטים להימשך חודשים ארוכים ואף שנים); חמישית – אי תשלום אגרת בית משפט (בתביעות בסכומי עתק, אגרת בית משפט (2.5% מסכום התביעה) יכולה להיות בסכום משמעותי. שישית– בבוררות יכולים הצדדים לבחור את שפת הבוררות, מושב השיפוט, מיקום הדיונים, וגם להסכים על היבטים פרוצדורליים שונים.

מנגד, יש להליך הבוררות גם מספר חסרונות, והבולטים שבהם הינם – ראשית, עלויות גבוהות: בבוררות, להבדיל מבית משפט, הצדדים משלמים שכר יקר לבורר ולצוות המסייע שלו, וככל שהבורר בכיר יותר, כך שכרו מאמיר. אם מדובר על הרכב של 3 בוררים, ברור כי העלויות מוכפלות. שנית, הסיכון של הפסד בבוררות גדול יותר מאשר בבית משפט בשל הקושי לערער על פסק הבוררות או לבטלו, וזאת אלא אם הצדדים הסכימו מראש על זכות ערעור לצד המפסיד. במקרה שלא נקבעה זכות כזו, הסיכון בהליך גבוה למדי. שלישית, כאמור, מבחינת לוחות זמנים, לא תמיד הבוררות מתגלה כהליך מהיר ויעיל יותר, והדבר תלוי הן בצדדים, בבאי כוחם ובזהות הבורר וביכולתו לנהל בסמכותיות אפקטיבית את הבוררות.

לסיכום, חוק הבוררות הבינלאומי החדש הוא חידוש מבורך שאמור לעודד קיום וניהול בוררויות בינלאומיות בישראל; אלא שיידרשו לכך נסיבות גיאופוליטיות רגועות ונוחות בהרבה מאלו הקיימות בישראל בעת הזו ומאז 7 באוקטובר 2023.

+++++++++++++++

ומילה לסיום, על פרשת סם בנקמן-פריד.

בחודש נובמבר 2022 כתבתי כאן בבלוג על מעלליו של היזם המוכשר והיצירתי בן ה- 30, שהקים פלטפורמת מסחר במטבעות קריפטו (FTX) מצליחה וגייס מאות מיליוני דולרים ממשקיעים תמימים. כאשר כתבתי עליו, רק החלו לצוץ החשדות כנגדו בחשד למירמה והונאה סדרתית ושיטתית של המשקיעים, שהפסידו מיליארדי דולרים.

לפני כשבועיים נגזר דינו של בנקמן בבית המשפט המחוזי של מנהטן, ניו-יורק, ונגזרו עליו לא פחות מ- 25 שנות מאסר.

מה נאמר, לא נותר אלא לקנא באמריקאים. פעמיים: פעם אחת – על היעילות המרשימה של הפרקליטות שם, שלא מבזבזת זמן בסגנון ישראלי, לא מורחת בדיקת תיקים ואיסוף ראיות ו"ניתוחן" במשך 3-4 שנים, ואז פוצחת בהליך שימוע ארוך, שרק אז מוגש כתב אישום. אלא היא מתקתקת את הדברים במהירות מרשימה, ועוד בתיק ענק, בעל פרופיל תקשורתי גבוה, מה שבמושגים ישראליים רק היה מצדיק סחבת כפולה ומכופלת. תוך שנה וחצי (!) הסתיימו לא רק הליכי החקירה וההעמדה לדין של בנקמן-פריד, אלא גם כל ההליך המשפטי עד מתן גזר דין. זהו מדע בדיוני במושגי מערכת המשפט בישראל.

ופעם שניה של קנאה צרופה- אלו הנחישות והענישה המרתיעה של מערכת המשפט האמריקאית (שלעיתים, אגב, יודעת להיות אכזרית וקיצונית). גם אם הביא בנקמן-פריד עדי אופי שסיפרו על תרומתו רבת-השנים לישישים וליתומים, לא נראה שזה גרם שופט האמריקאי להזיל דמעה, ולרחם שלא-לצורך על הנאשם הרמאי. בישראל הוא היה נשפט על עבירות דומות לעונש קל בהרבה מ- 25 שנות מאסר, ויוצא לחופשי די מהר. העונשים בישראל על עבירות פליליות חמורות הן בדיחה עצובה. הרטוריקה של השופטים בפסקי הדין עזה ומרשימה אך הענישה חלשה למדי, ורחמנית לרעה.

רפורמה משפטית אמרתם ? מה שדרוש כאן זו בוודאי לא ההפיכה המשטרית שניסו לייסד (ואולי עוד ינסו) לוין ורוטמן בחסות נתניהו. מה שדרוש כאן זה שיפור דרמטי ביעילות ובמהירות בדרך בה פועלת מערכת המשפט. לומר עליה שהיא איטית ולא יעילה יהיה סוג של אנדרסטייטמנט בריטי.