בחדר הישיבות של המשרד שלי תלויה תמונה גדולה ועליה רשום בגדול "איפה הצדק".

את התמונה המוזמנת עיצב והכין עבורי הצלם והאמן המוכשר לובקה, ידידי, ששאל אותי פעם איזו תמונה אני רוצה לחדר ישיבות. אז זה מה שאמרתי לו – תכין לי משהו עם 'איפה הצדק'. אז הוא הכין.

והתמונה הזו שומרת עלי, מכוונת לי את הדרך.

לא תמיד זה מצליח, לא כל לקוחותיי צדיקים, רחוק מזה, לא בכל מאבקיי אני בצד הנכון של המתרס. בכל זאת, בן אדם צריך גם להתפרנס.

אבל אני משתדל. גם זה משהו, לא ?

אז מה פתאום בלוג ?

הרעיון לבלוג מלווה ומעסיק אותי כבר כמה שנים, שקלתי ודחיתי, חשבתי וסילקתי. ולבסוף נשברתי, נכנעתי לעצמי. את התוצאה אתם תשפטו, האם טוב שנכנעתי או שמא מוטב שהייתי מצליח לעמוד בפיתוי.

לכתוב אני יודע, ככה אמרה המורה כבר בכיתה ג' או ד'. ספר של כאלף עמודים על דיני ניירות ערך הצלחתי לכתוב. כתבי בי דין של עשרות עמודים אני כותב וקורא כענין שבשיגרה. אז אולי אצליח גם בטקסטים קצרים ותמציתיים יותר בבלוג.  

אשתדל לא להיות בוטה וישיר מדי, ולא פוגע. יש לי דעה כמעט על כל דבר, ובדרך כלל בנחרצות ובתקיפות, שהנשים-המכירות-אותי-בבית טוענות שזו תוקפנות, אך אני מכחיש שזו רק דעתנות. 

אשתדל לעניין ומדי פעם להצחיק. לא לדבר יותר מדי מ"פוזיציה", לא להיות שופר של האינטרסים האישיים שלי. זה לא תמיד קל. 

אז על מה יהיה הבלוג הזה?

בתור עורך דין, ליטיגטור, המופיע בבתי משפט בתיקים מסחריים וכלכליים אכתוב על העולם המשפטי, אם כי לא רק על החלטות או פסקי דין. זה משעמם, יאמרו בני התמותה שאינם עורכי דין. אולי הם צודקים. אם כי אותי, גם השעמום הזה מאוד מעניין. 

אכתוב על זוויות אחרות (מקווה- מעניינות ופחות שגרתיות) של נושאים משפטיים ולא משפטיים. ואכתוב גם על נושאים חברתיים ואקטואליים, כי זה מה שמעסיק אותי. מה שקורה כאן, במדינה, מעניין אותי, מסעיר אותי, מעסיק אותי ופעמים רבות – מכעיס אותי.

אשתדל לא לעסוק בפוליטיקה, אבל לא בטוח שזה יצליח.

אז כמו שאמרה האמא השאפתנית לבנה, בסרט הידוע – Run, Forrest, Run

נצא לדרך