פסק דין מקיף ומעמיק שניתן לאחרונה על ידי השופטת רות רונן מבית המשפט המחוזי בת"א (המחלקה הכלכלית) (ת"צ (ת"א) 40404-03-16 עצמון נ' אסם השקעות בע"מ) דן בשאלה האם מחיר העיסקה שבמסגרתה רכשה חברת נסטלה, בעלת השליטה בחברת "אסם", את מניות הציבור באסם, היה מחיר הוגן. השאלה עלתה במסגרת תביעה ייצוגית שהוגשה כנגד עיסקת מיזוג במיתווה המכונה "מיזוג משולש הופכי", כאשר נסטלה רכשה את מניות הציבור בחברה הבורסאית אסם, ובכך הפכה את אסם לחברה פרטית, ולמעשה הוציאה אותה מהמסחר בבורסה, באמצעות רכישת חלקם של בעלי המניות מהציבור, אשר קיבלו תשלום בגין מניותיהם. בעלי המניות מהציבור הגישו

האם לקוח ישראלי של חברה בינלאומית גדולה הפועלת בכל רחבי העולם, יכול לתבוע את החברה בישראל, ואם כן- לפי איזה דין? זו השאלה שהגיעה לפתחו של בית המשפט העליון בפרשת בן חמו נ' פייסבוק. בפסק דין שניתן במאי 2018 נקבעה הלכה בעייתית המקשה מאוד על לקוח ישראלי שכזה לעמוד על זכויותיו ולתבוע תאגיד זר הפועל בישראל. העובדות בקצרה היו שצרכן ישראלי של פייסבוק הגיש כנגדה תביעה ייצוגית בישראל בטענה כי היא קוראת הודעות פרטיות שנשלחות בין צרכניה ועושה שימוש במידע שהיא לומדת מההודעות, תוך הפרת זכות הפרטיות של הלקוחות. פייסבוק מצידה טענה שתנאי השימוש שהיא

העולם הגלובלי של ימינו מביא תאגידים בינלאומיים רבים לפעול בישראל, כמו גם בכל רחבי העולם. פעילות מרובת-טריטוריות זו מביאה עימה שלל סוגיות משפטיות מעניינות ומורכבות. לעיתים התשובה לאותן סוגיות אינה פשוטה וחד משמעית, והמורכבות של עולמנו באה לידי ביטוי גם בהיבט זה של פעילות תאגידי ענק בינלאומיים בישראל. 

ברשימות הבאות אנסה לעסוק בכמה היבטים של הפעילות הזו.

הפעם אני רוצה לספר לכם על המאבק של צרכנים ישראליים של פייסבוק לנהל את תביעתם כנגד החברה בישראל ולפי הדין הישראלי, ולא בפני בתי משפט בחו"ל ולפי הדין הזר.

בשני מקרים שנדונו לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב