אילון מאסק, האיש העשיר בעולם, הוא בעל השליטה בחברת טסלה, ברשת החברתית טוויטר (X), בחברת התעופה לחללSpaceX  וכעת הוא גם הפך להיות איש העסקים המקורב ביותר לנשיא-הנבחר (מחדש), דונלד טראמפ. עובדה שככל הנראה לא תזיק לעסקיו. ועם זאת, בזירה אחת הוא נכשל פעם אחר פעם, ולנו לא נותר אלא להנות למראה תבוסת החזק, העשיר והיהיר, אל מול בעלי המניות מהציבור. אני לא יודע אם הצדק אכן ניצח במקרה שאתאר מיד, אבל הנאה צרופה, יש גם יש. נתחיל תחילה עם רקע לפרשה: לפני שנה בדיוק, בחודש ינואר 2024, דחתה השופטת מקורמיק (McCormick) מבית המשפט הצ'נסלרי של

בחודש יולי 2024 עברה בקריאה ראשונה הצעת החוק הממשלתית (הצ"ח חוק תובענות ייצוגיות, תיקון מס' 16).  תכליתו המוצהרת של התיקון לחוק הוא -"לצמצם את השימוש לרעה בתובענות ייצוגיות", אלא שכפי שאציג ברשימה זו כוונות לחוד ומציאות לחוד. התוצר של משרד המשפטים אינו מוצלח, לשון המעטה, אף לא לשם המטרה שהוא עצמו ייעד לתיקון. עיקרי התיקונים לחוק הינם – מניעת תביעה ייצוגית נגד עסקים זעירים; הגבלת או מניעת תביעה ייצוגית כנגד רשויות המדינה והענקת שורה של הגנות מפליגות לרשויות המדינה באופן שימנע הלכה למעשה תביעה ייצוגית כנגדן או תהפוך אותן לבלתי כלכליות, כך שלא יהיה תמריץ

לא פעם אני נתקל בתביעה של לקוח (לעיתים תביעה ייצוגית ולעיתים תביעה אזרחית/מסחרית) בה הוא טוען כי נגרמה לו עוגמת נפש משמעותית בשל התנהלות הנתבע. לעיתים מדובר בשותף עסקי שרימה, הונה או קיפח. לעיתים מדובר בחברה שהשירות שנתנה היה מחפיר, מאוד "לא שירותי", וגרמה ללקוח לבזבוז זמן ולעוגמת נפש, כאשר נאלץ לפנות אליה פעמים רבות, לנהל תכתובות מתישות איתה או שיחות טלפון רבות למוקד הטלפוני (עם המתנה ארוכה, ניתוקים וכל רפרטואר ה-"שיחות שלנו מוקלטות לטובת שיפור איכות השירות"). ודוגמא אחרת לעוגמת נפש היא חברת תעופה שדחתה את שעת הטיסה פעם אחת או יותר וגרמה למשפחה

עשרות אנשים וחברות פועלים בישראל לשיווק השקעות בחו"ל, בין בנדל"ן ובין בשוק ההון. קשה להימלט בימים אלו מדיוור או פרסומת באינטרנט או ברשתות החברתיות של יועצים, משווקים ו"מומחים", אמיתיים או בעיני עצמם, הממליצים על השקעה כזו או אחרת בחו"ל. זהו תחום פרוץ למדי, שגבולות המותר והאסור בו אינם ברורים, לא לשחקנים הפועלים בו ולא לצרכנים/הלקוחות. לעיתים כלל לא ברור החוק הישראלי חל על הפעילות הזו. כמובן ששאלת הדין החל אינה שאלה אקדמית המעניינת רק עורכי דין משעממים (או משועממים). היא רלוונטית כאשר הלקוחות שוקלים לתבוע את היועצים או המשווקים, בגין הפסדיהם. אז מתעוררות ביתר שאת

בשנים האחרונות התקבלה יותר ויותר בפסיקת בתי המשפט הגישה שאין חשיבות יתרה לתובע הייצוגי, במיוחד לאור הוראת סעיף 8 לחוק התובענות הייצוגיות, המתירה לבית המשפט לאשר תביעה כייצוגית תוך החלפת תובע ייצוגי.זאת, אם מצא שהתביעה ראויה אך התובע אינו מתאים או נעדר זכות תביעה אישית. אך כמו בעניינים רבים אחרים, הפסיקה בסוגיה זו אינה אחידה עד שקשה להצביע על גישה ברורה בפסיקת בתי המשפט בנושא, אף לא של בית המשפט העליון. כך, לא אחת נדחות תביעות ייצוגיות – גם כיום, ועל אף הוראת סעיף 8 לחוק התובענות הייצוגיות – בשל העובדה שלדעתבית המשפט התובע היצוגי נעדר עילת תביעה אישית, וכל זאת

לא רבות התביעות הייצוגיות המסתיימות בישראל בפשרה העולה על 100 מיליון ש"ח. היתה לי הזכות להשיג פשרה שכזו בתיק אוסטרובסקי נ' דסק"ש (תביעה נגזרת, לא ייצוגית), אך תיק מיטב-דש שבר שיאים, כאשר לאחר הליך ממושך וסבוך, שרק את עיקריו אפרט כאן, הסתיים בפשרה בסך של 120 מיליון ש"ח. אלא שהשופטת מיכל אגמון גונן בבית המשפט המחוזי בתל אביב סירבה לאשר את הסכם הפשרה וקבעה כי מן הראוי שתיק זה יסתיים בפשרה גבוהה בהרבה, של 200 מיליון ש"ח, על כן היא פשוט דחתה את הבקשה לאישור הסכם פשרה. אז מה קרה כאן? בשנת 2012 ו- 2014

לקוח הזמין חדר במלון 'כרמים' באמצעות האתר הבינלאומי הידוע AGODA וגילה בדיעבד כי המחיר שהוצג לו באתר לא כלל את חיוב המע"מ (17%), מעשה המהווה הפרה של חוק הגנת הצרכן המחייב כל עוסק להציג לצרכן את המחיר כולל מע"מ. מאחר וההזמנה נעשתה באמצעות אתר AGODA הגיש האדם תביעה ייצוגית בישראל כנגד החברה הזרה. זו טענה מנגד כי הדין שצריך לחול על התביעה, בהתאם לתנאי השימוש של אתר האינטרנט של אגודה (שבאמצעותו בוצעה ההזמנה) הינו – תחזיקו חזק – הדין הסינגפורי. לאחר הליך של בירור בקשת האישור (שהוגשה עוד ב- 2018) דחה בית המשפט המחוזי בת"א

בפסיקת בתי המשפט מודגשת לא אחת חשיבות תום ליבו של מי שמתיימר לייצג קבוצת תובעים, בתביעות ייצוגיות או נגזרות. זהו אחד מהתנאים לאישור בקשה להגשת תביעה ייצוגית או נגזרת. זה ארוע די נדיר שבקשה לאישור תביעה נגזרת נדחית בעיקר בשל כך שבית המשפט מצא שהתובע הנגזר אינו תם לב. מקרה כזה עלה לאחרונה בתנ"ג 51634-12-21 יצחקי נ' מקס סטוק בע"מ, תביעה נגזרת שהגישו שני בעלי מניות בחברת מקס סטור, שמניותיה נסחרות בבורסה לני"ע בתל אביב. בעלי המניות הגישו בקשה לגילוי מסמכים מקדים לפני תביעה נגזרת, בהתאם לסעיף 198א לחוק החברות, בדרישה לקבלת מסמכים של חברת

מדי פעם אני נתקל בסרט קולנוע אמריקאי ששמו המקורי באנגלית אינו דומה לשמו העברי. הסרט המצליח the Big Chill נקרא בישראל, משום מה-  "החברים של אלכס". באופן דומה, אחת מסדרות הטלוויזיה המתח/פשע הנהדרות נקראה בישראל, משום מה – "הסמויה", בעוד שבמקור היא נקראת בכלל- wired שאפשר לתרגם ל"מאזינים" או "מחוברים" (השם המקורי נובע כנראה משום שחלק ממלאכת הבילוש בסדרה היא באמצעות האזנות של משטרת בולטימור לכנופיות סוחרי הסמים בעיר). למה נזכרתי בכך? משום שפרשת שימוש במידע פנים לאחרונה בארה"ב העלתה את התופעה המכונה שם כ-  “Shadow Trading” מה שקשה לתרגם לעברית, אולי – "מסחר צללים".

על מיזמי היי טק, ניצול הזדמנות עסקית ושותפות ללא הסכם לפני מספר חודשים ניתן על ידי שופט ביהמ"ש המחוזי בת"א (המחלקה הכלכלית) קובי שרביט פסק דין מעניין שהכריע בסכסוך מייסדים בחברת סטארט-אפ. הסכסוך, והפסיקה שבאה בקשר אליו, מאירים כמה נקודות-כשל נפוצות במיזמי היי-טק ודנה בין היתר בחובות אמון והגינות החלות על היזמים ונושאי המשרה מצד אחד, ועל האיסור על ניצול הזדמנות עסקית, מצד שני. בשנת 2016 הקימו שני השותפים- מתן צור וגל שגיא מיזם טכנולוגי בתחום אבחון והשמה של עובדים. המיזם התעתד לפתח מערכת חדשנית (מבוססת בינה מלאכותית – AI), לשם ייעול הליכי גיוס והשמת

לפני כשנתיים שלח לי חבר מייל ובו הצעה להשתתף בהנפקה של חברת אג"ח אמריקאית, שהציעה את האג"ח שלה לציבור בישראל. אני זוכר שבאופן אינסטינקטיבי עלו לי שתי מחשבות בקשר לכך: ראשית- לא, אין מצב שאני קונה את זה. שנית- מדוע חברת נדל"ן אמריקאית, שמחזיקה בנדל"ן בארה"ב, תציע את האג"ח שלה דווקא למשקיעים בישראל? האם יבשו מקורות המשקיעים במנהטן? כך שגם המחשבה השניה היתה- לא, ממש לא. ובמילים אחרות- הם מחפשים פראיירים.   מסתבר שהייתי במיעוט, לא יודע אם מיעוט מכובד, אבל מיעוט. רבים השקיעו בחברות אלו, חלקם גם הרוויחו. בשנים האחרונות נרשמו קרוב ל-20 חברות

הבלוג שלי חוגג היום 50 גיליונות! זה אולי נראה לכם סתם מספר אבל מבחינתי זה אומר שאנחנו באוויר כבר יותר מ-3 שנים, בקצב של כתבה אחת כל 3 שבועות לערך. הבלוג נולד (כמו הרבה דברים טובים) בתקופת הקורונה, באחד הסגרים. חשבתי שאני רוצה לכתוב על עניינים משפטיים אבל לא רק, גם על נושאים עסקיים וכלכליים ואחרים. עם זאת הבטחתי לעצמי שלא להיכנס לזירה הפוליטית (לא שאין לי מה לומר בנושאים האלו, מי שמכיר אותי יודע עד כמה אני מעורב…) אבל החלטתי לא להיות בלוג פוליטי. התייעצתי עם כמה אנשים, ואחד מהבלוגרים אמר לי שהכי חשוב