בחודש יולי האחרון כתבתי כאן על החלטת השופט מגן אלטוביה במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בת"א, שדנה בתביעה ייצוגית שהוגשה כנגד חברת סרגון, חברה ישראלית שהיתה רשומה למסחר בנאסד"ק, וברישום כפול גם בבורסה בתל אביב. לטענת התובע הייצוגי הסתירה סרגון מידע שלילי מציבור המשקיעים והציגה מצגי שווא חיוביים כביכול. לטענת התובע לאחר פרסום הדוחות הכספיים של החברה לרבעון ה-3 של שנת 2014, קרסו מניות החברה בכ-50% תוך תקופה קצרה. כך נגרמו לציבור המשקיעים הפסדים ניכרים. השופט אלטוביה קיבל באופן מפתיע את טענות התובע הייצוגי כי יש לדון בתביעה לפי הדין הישראלי ולא לפי הדין הזר,

בשבוע שעבר הורשעה יזמית ההייטק הידועה, אליזבט הולמס (Holmes) בבית המשפט הפדרלי של סן חוזה, קליפורניה, ב- 4 עבירות של הונאת משקיעים וקנוניה להונאת משקיעים. עם זאת זוכתה הולמס מ- 4 אישומים אחרים של הונאת חולים ומטופלים, וביחס ל- 3 עבירות נוספות בהן הועמדה לדין, חבר המושבעים היה חלוק בדעתו, והיא לא הורשעה ולא זוכתה. לדברי פרשנים משפטיים, אף שהולמס הורשעה רק ב- 4 מתוך 11 אישומים בהם הואשמה, הרי שארבעת האישומים בהם הורשעה, היו החשובים והחמורים.כתבתי על הפרשה בפוסט קודם מחודש ספטמבר, עת נפתח שלב העדויות במשפטה של הולמס. אזכיר כי הולמס עשתה היסטוריה

בקול תרועה גדולה יצא בנק ישראל לפני מספר חודשים ברפורמת הבנקאות הפתוחה שלפיה יוכל לקוח לעבור מבנק לבנק בקלות רבה יותר מבעבר. בנוסף, הרפורמה אמורה לפתוח את שוק הבנקאות לתחרות שכן היא תאפשר לגופים חוץ-בנקאיים, כגון חברות אשראי חוץ בנקאי או חברות פינטק, לקבל – כפוף להסכמת הלקוח כמובן- מידע על חשבונותיו בבנק בו הוא פועל, על מנת שיוכלו להעניק לו הצעה מתחרה טובה יותר. זוהי אכן רפורמה חשובה מאוד שכן היא אמורה לאפשר ניוד ומעבר של לקוחות בין בנקים שונים. עד היום, מעבר של לקוח מבנק אחד למשנהו נחשב אירוע דרמטי ונדיר, קשה לביצוע

לקוח פונה לעורך דינו ומבקש להתייעץ איתו בענין משפטי, הוא מקבל את עצת עורך הדין ופועל על פיה. האם ובאיזו מידה יכול הלקוח להיות רגוע שהוא מוגן מפני הליך משפטי כנגדו, על בסיס הסתמכותו על הייעוץ המשפטי שקיבל? שאלה זו התעוררה לאחרונה (אם כי די באורח אגבי) בהליך מנהלי שניהלה רשות ניירות ערך כנגד איש העסקים יגאל אהובי, לשעבר בעל השליטה בחברה הבורסאית רבד. בחודש אוגוסט 2018 חתם אהובי על עסקה למכירת השליטה בחברת רבד לקבוצת משקיעים. אלא שהעסקה נתקלה בקשיים כאשר אחד התנאים המתלים לביצועה לא התקיים, ואז התבטל הסכם המכירה. התנהל מו"מ בין

בחודש שעבר (ספטמבר) החל בבית המשפט הפדרלי של סן חוזה, קליפורניה, משפטה המתוקשר של יזמית ההייטק הידועה, אליזבט הולמס (Holmes). הולמס שהיתה כוכבת ידועה של עולם הסטארט-אפים האמריקאי מזה כעשור עומדת לדין על שורה של עבירות פליליות חמורות: תרמית והונאת רופאים וחולים, הונאת והטעיית משקיעים, הטעייה בדיווחי החברה שהקימה, טראנוס (Teranos), קנוניה, ועוד. יש בסיפור הזה כל מה שצריך כדי שיגיע לנטפליקס (או HBO): בחורה צעירה ויפה; רעיון מדעי מקורי וחדשני שאם היה נכון ואם היה עובד בפועל יכול היה להיות הצלחה גדולה; רומן ממושך וסודי בין הולמס המייסדת לבין מי ששימש כמנהל התפעול (COO)

ברשימה הקודמת בבלוג כתבתי על פסק הדין של השופט חאלד כבוב בביהמ"ש המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית) בענין בן יהודה בסוגיית אחריותו של נושא משרה כלפי בעלי מניות אחרים, ולא רק כלפי החברה. בפוסט הקודם כתבתי על הקביעה החשובה בפסק הדין ולפיה נושא משרה חב חובת אמונים לא רק לחברה, אלא גם לבעלי המניות שלה. אזכיר בקצרה את נסיבות המקרה: התובע (בן יהודה) והנתבע (לופו) הקימו לפני כ- 30 שנים את CES, חברה פרטית שעסקה בפיתוח, ייצור ומכירה של לוחות חשמל ממוחשבים.  התובע היה בעל מניות ודירקטור בחברה. הנתבע הוא היזם שעמד מאחורי הטכנולוגיה של

בשבוע שעבר ניתן על ידי השופט חאלד כבוב בביהמ"ש המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית) פסק דין חשוב ומעניין בסוגיית אחריותו של נושא משרה כלפי בעלי מניות אחרים (ת.א. 25839-01-19 בן יהודה ואח' נ' לופו ויטנר). המקרה מעורר שורה של נושאים שבמחלוקת, ויתכן שהם אף יובילו לערעור בבית המשפט העליון. בשל עושר הנושאים שעלו בפסק הדין, החלטתי לפצל את הרשימה שלי בנושא לשתיים. בראשונה (זו הנוכחית) אדון – בשאלה מיהו "נושא משרה" והאם נושא משרה חב חובת אמונים גם לבעלי המניות, או רק לחברה; ברשימה השניה שאפרסם בהמשך, אדון בסוגיית הנזק והפיצויים בגין הפרת חובת האמונים.

בשנת 2000, לפני כ- 21 שנים, החליטה רשות ניירות ערך לעודד חברות זרות, הנסחרות בבורסות הגדולות בארה"ב ובאירופה, להירשם למסחר גם בבורסה לני"ע בתל אביב, כך שהן יהיו רשומות ברישום כפול, בשתי בורסות במקביל. לצורך כך יזמה הרשות הקלות רגולטוריות כלפי החברות הזרות שיירשמו ב"רישום כפול". ההקלה המרכזית היתה שהן ידווחו לציבור המשקיעים בישראל לפי הדין האמריקאי (או האירופאי במידה והן נסחרות באירופה). אף נקבע שהחברות אינן חייבות לתרגם את הדיווח לעברית, אלא פשוט לדווח בישראל את הדיווח האמריקאי. בשורה של תביעות ייצוגיות שהוגשו בשנים האחרונות כנגד חברות הרשומות למסחר כפול עלתה השאלה איזה דין

בשנים האחרונות מתנהל קמפיין מתוזמן ומתואם מצד גורמים בעלי אינטרס ושלוחיהם (עורכי דין, יועצים, לוביסטים) כנגד מוסד התביעות הייצוגיות. הטענה היא שתאגידים רבים נאלצים להשקיע הון רב ומשאבי זמן בהדיפת תביעות ייצוגיות רבות, דבר שמעמיס עליהם משאבים ועלויות, חלקם הגדול – מיותרים. אין ספק שהתביעות הייצוגיות הן כאב ראש גדול. מוגשות תביעות ייצוגיות רבות, חלקן באמת לא מבוססות, לא עובדתית ולא משפטית, ויש ז'אנר שלם של עורכי דין שמגישים תביעות רק כדי להסתלק, תמורת גמול ושכר טרחה צנועים, מבלי שהביאו תועלת ממשית לחברי הקבוצה. אך מנגד, יש תביעות ייצוגיות רבות וטובות הבאות לרפא עוולות רבות

לפני כ-5 וחצי שנים מונתה עו"ד מיכל הלפרין לממונה על ההגבלים העסקיים (כיום – הממונה על התחרות). על פניו – מינוי מקצועי וענייני של עו"ד מנוסה וידועה בתחום. בדיעבד הוא התחוור כמינוי שהחטיא את מטרתו, בהנחה כמובן שהמטרה היתה מינוי רגולטור חזק. לא בטוח שזהו מינוי כושל. הכל תלוי בעיני המתבונן, כמובן. יש כאלו שבוודאי יכתירו את כהונת הלפרין כהצלחה גדולה. למשל, אם אתה יבואן המחזיק בנתח שוק גדול, או רשת מרכולים גדולה או מונופול קמעונאי, בוודאי תברך על כהונה בה הממונה השתדלה בעיקר לא להפריע למונופולים בישראל לשגשג ולהתעצם. במובן זה הלפרין לא רק

לפני כחודש כתבתי כאן על הלהיט התורן של שוק ההון בישראל ובעולם – חברות הספאק (Spac- Special Purpose Acquisition Company). מדובר בחברות ללא כל פעילות המגייסות הון באמצעות הנפקה בבורסה במטרה להתמזג עם חברה פרטית. נזכיר כי הספאק מחויבת להתמזג עם חברה בעלת פעילות ממשית בתוך שנתיים ממועד ההנפקה, שאם לא כן עליה להשיב את כספי ההנפקה למשקיעים. מאחורי הספאק עומדים היזמים, המכונים "ספונסרים", והם אלו שאמונים על איתור החברות הפרטיות שיתמזגו אל תוך הספאק, אגב גזירת קופון נאה עבור עצמם. היעד המרכזי של הספאק הן חברות הטכנולוגיה המוכרות חלום. אולי לא במקרה מכונות חברות אלו כ"חברות

הלהיט של שוק ההון בישראל ובעולם בשנה האחרונה הוא ללא ספק חברות הספאק (Spac- Special Purpose Acquisition Company). מדובר בחברות ללא כל פעילות המגייסות הון באמצעות הנפקה בבורסה במטרה להתמזג עם חברה פרטית. הספאק מחויבת להתמזג עם חברה בעלת פעילות ממשית בתוך שנתיים ממועד ההנפקה, שאם לא כן עליה להשיב את כספי ההנפקה למשקיעים.   מאחורי הספאק עומדים היזמים, המכונים "ספונסרים", והם אלו שאמונים על איתור החברות הפרטיות שיתמזגו אל תוך הספאק, אגב גזירת קופון נאה עבור עצמם. היעד המרכזי של הספאק הן חברות הטכנולוגיה המוכרות חלום. אולי לא במקרה מכונות חברות הספאק כ"חברות שיק פתוח".